פסק-דין בתיק ת"א 47308-11-10

לפני תביעה להשבת דמי המתנה שגבתה הנתבעת מהתובעת.

רקע כללי מוסכם -

1.         התובעת, יהודה יצוא ויבוא בינלאומי (1971) בע"מ (להלן: " התובעת"), עוסקת ביבוא ושיווק של מוצרים בתחום הבניה, לרבות מוצרים עשויי לוחות גבס.

2.         התובעת ביקשה לייבא לארץ לוחות גבס מספק אשר מפעלו בתורכיה (להלן: " הסחורה" ו-" הספק" בהתאמה), ולצורך הובלת הסחורה לארץ, התקשרה התובעת עם החברה הנתבעת, ARGO CORAL MARITIME (ISRAEL) LTD. (להלן: " הנתבעת").

3.         אין חולק כי בין הצדדים הוחלפו מסמכים אשר אמורים לגלם את תנאי ההתקשרות בנוגע להובלה הנטענת ואין אף חולק כי כלי השיט הרלבנטי הגיע לנמל בתורכיה (להלן: " הנמל") לאחר המועד שבו ציפתה התובעת שהוא יגיע. הסחורה לא היתה מוכנה בנמל להטענה עת הגיע כלי השיט לנמל (מסיבות אשר ידונו בהמשך) וכך יצא שכלי השיט המתין בנמל ימים מספר עד אשר הושלמה הטענת הסחורה ועד אשר יצא כלי השיט בדרכו לישראל. כאשר הגיעה הסחורה לישראל, דרשה הנתבעת מהתובעת תשלום בגין ההובלה, לרבות דמי המתנה בכל הנוגע להמתנת כלי השיט "לשווא" בנמל בתורכיה (demurrage).

4.         בין הצדדים התנהל דין ודברים, הנתבעת העניקה לתובעת הנחה בשיעור של 10% מהדרישה, התובעת שילמה את הנדרש ועתה היא דורשת שדמי ההמתנה יושבו לה.

טענות הצדדים -

5.         התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכמות החוזיות וכלי השיט הגיע באיחור לנמל בתורכיה. עוד היא טוענת שמלכתחילה היה ידוע שבסמוך למועד המשוער של הגעת כלי השיט לנמל, חל בתורכיה חג לאומי, אשר בעטיו העובדים והפועלים מטעם הספק לא יוכלו להביא את הסחורה לנמל - ולכן תנאי בסיסי ויסודי של ההסכם היה שכלי השיט יגיע לנמל לפני תחילת החג. לשיטת התובעת, בשל איחורים מטעם הנתבעת, כלי השיט הגיע לנמל בעיצומו של החג ולכן הסחורה לא הגיעה לנמל ולא ניתן היה להטעין אותה במועד בו כלי השיט היה מוכן להעמסה. במצב דברים זה, טוענת התובעת כי לא ניתן לחייב  אותה בדמי ההמתנה, שכן ההמתנה של כלי השיט לא נגרמה עקב מעשה או מחדל שבשליטתה ו/או באחריותה.

6.         הנתבעת מעלה כמה טענות מקדמיות באשר להעדר יריבות ובאשר לויתור מצד התובעת ומעבר לכך, טוענת כי התובעת היא אשר אחראית לכך שהמטען לא היה מוכן במועד להטענה וכי התובעת חויבה כדין בדמי המתנה לגבי כל הימים אשר בהם נאלץ כלי השיט לעמוד ולהמתין.

המסכת הראייתית -

7.         העידו בפניי העדים הבאים: מר שלמה גוטפריד (מנהל התובעת, להלן: " גוטפריד", לגבי תצהירו ת/1); מר אריה פרידנזון (יו"ר הנתבעת, להלן: " פרידנזון", לגבי תצהירו נ/2) ומר אילן אבירם (מנהל התפעול של הנתבעת, להלן: " אבירם", לגבי תצהירו נ/3).

דיון והכרעה -

8.         לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן מחמת הנימוקים שאפרט להלן.

העובדות שהוכחו לגבי השתלשלות האירועים -

9.         בסוף אוקטובר או תחילת נובמבר 2011 התקיימה שיחה בין גוטפריד לבין נציג הנתבעת לגבי הזמנת ההובלה. סוכם בעל-פה כי מוזמנת הובלה לגבי כלי שיט שאמור לפקוד את הנמל בימים 20- 22 לנובמבר.

10.     ביום 16/11 בשעה 14:00 לערך, שלחה הנתבעת לתובעת בדוא"ל את ההסכם לגבי ההובלה - המכונה RECAP (להלן: " ההסכם הראשון"). בהסכם זה מצוין כי כלי השיט יגיע לנמל בימים 20- 24 לנובמבר, וכי על המטען להמתין בנמל לטעינה החל מיום 20/11. עוד מצוין בהסכם הראשון כי שיעור דמי ההמתנה (demurrage) יהא 5,400$ ארה"ב לכל יום.

11.     כאשר ראה גוטפריד את ההסכם הראשון, הוא התקשר לנציג הנתבעת והבהיר כי ההסכמה היתה לגבי הגעה בימים 20-22 לחודש ולא עד ה-24 לחודש. בהתאם - בשעה 16:22 העבירה הנתבעת לתובעת RECAP מתוקן (להלן: " ההסכם השני"), שם מועד ההגעה 20- 22 לנובמבר.

12.     שינוי נוסף שהוכנס בהסכם השני יחסית להסכם הראשון היה הוספת תניה אשר כונתה ע"י הצדדים " תנית הודעת המוכנות", לאמור:

""VSL ALLOWED TO TENDER NOR BY CABLE/RADIO/TELEG/VHF WWWW  SSHINC B,E.